<h1>ארחות חיים דין המלוה לחבירו על ידי ערב סימן א'</h1>
<h2>דף קעג:</h2>
כתב רב אחא גאון ז"ל האי מאן דאוזיף ליה לחבריה על ידי ערבא לא מבעי ליה דיתבעינינוה ברישא לערבא על ידי ערבא אלא תבע ליה ליזופא ברישא ואי לא פרע ליה אזל בתר ערבא דתנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב (תחלה) פי' לא יתבע את הערב תחלה. ומנין לערב שהוא משועבד אמר רב חסדא מהכא בני אם ערבת לרעך וגו' וכתיב בתריה נלכדת באמרי פיך. ואע"ג דלביתיה דיזופא אסור ליה למוזפא למיעל ולמשקל משכונא שנ' לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס [אבל אתה נכנס] לביתו של ערב וכן הוא אומר לקח בגדו כי ערב זר וגו' ואומר בני אם ערבת לרעך וגו' ד"א לא תבא אל ביתו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס על שכר חמור על שכר פונדק על שכר דיוקנאות יכול זקפן עליו במלוה ת"ל כי תשה ברעך משאת מאומה. ערב היוצא לאחר חתום שטרות כיצד היכא דאוזפיה ולבסוף קא תבע ליה מיניה וא"ל הב לי ערבא מי צריך קנין לאשתעבודיה או לא זה היה מעשה ובא לפני רבן (וגמליאל) [ישמעאל] ואמר גובה מנכסים בני חורין. והיכא דתבעיה ליזופא ולא פרע ליה ואית ליה נכסי מי אית דינא דתבע ליה לערבא או דילמא כיון דאית ליה נכסי ליזופא לא ת"ש אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שאנו אלא שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב תחלה ומוקמינן לה למתניתין דפליגי רשב"ג ורבנן בקבל דמר סבר אפילו במקום [קבלן] ערבותיה דנכסי עדיפא ומר סבר קבלנות עדיפא אבל ערב דכולי עלמא ערבותא דנכסי עדיפא. פירוש קבלן שיקבל המעות מידו של מלוה ונתן לידו של לווה. והיכא דאמר ליה ממי שארצה תחלה אטול כקבלן דמי. היכי דמי קבלן והיכי דמי ערבא. אמר רב הונא הלוהו ואני נותן וכו' כלן לשון ערבות הן. תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות וסימן עכרו"ן קפח"ן עכ"ל.
